על המיקום


הנקודה הראשונה והבסיסית בניתוח המרחבי של אוטופיה, הקודמת לניתוח פרטני של המבנה החברתי הפנים-אוטופי, היא שאלת מיקומה הגיאוגרפי. האם האוטופיה ממוקמת במקום המוכר לקורא או בארץ אקזוטית ובלתי מוכרת? האם היא קיימת עלי אדמות, או בספירה מטפיזית תחת השגחתו של האל? התשובות לשאלות זו, הנדמית שולית במבט ראשון, אוצרת בתוכה למעשה משמעויות רבות, הן לגבי כוונותיו של המחבר הספציפי בכתיבת האוטופיה והן לגבי האפשרויות שמציב השיח בתקופתו

האוטופיה של מור נכתבת, ולא במקרה, בשיאו של מה שנודע בדיעבד כעידן התגליות, כאשר עולמם של האירופים התרחב מכל עבר. לכל אורך ההיסטוריה של המחשבה האוטופית המערבית, הופרדו המדינות והערים האידיאליות מהקיום הקונקרטי על ידי מימד הזמן – כאשר מוקמו בעידן מוזהב קדום, או במימד מטפיזי מחוץ לגבול השגתו של האדם, ב”עיר האלוהים” הנוצרית. בעת החדשה המוקדמת, עם פריצתם של האירופים את גבולות היבשת שלהם, החלו האוטופיות להיכתב במקביל להתקדמותם של מגלי הארצות, תוך מיקומם במרחב פיזי סינכרוני. ב-1487, שלושה עשורים לפני פרסומו של הספר, כבר הקיף ברתולומיאו דיאס את כף התקווה הטובה, ועשר שנים לאחר מכן עגן ואסקו דה גמה בחופי הודו. ממערב, לאחר “גילויו” של קולומבוס את אדמת העולם החדש ב-1492, זעזעו גילויו של אמריגו וספוצ’י את תפישת העולם של האירופים בקביעתו את אמריקה כיבשת חדשה. בתקופה זו רבו באירופה ספרי המסעות של יורדי ים, המגוללים את סיפורי מסעם ואת הארצות האקזוטיות אליהן הגיעו. בהתאם,  מציג פטרוס אגידיוס את רפאל היתלודיאוס כיורד ים, אשר “התחבר עם אמריקו וספוצ’יו, משום שחשקה נפשו להכיר את מדינות הים בעולם כולו” , וסיפורו הבדיוני של היתלודיאוס על ארץ אוטופיה מזכיר את הז’אנר של ספרי המסעות, שלא היה זר לקוראים בני זמנו של מור

האוטופיה המודרנית פועלת, לכאורה, בעולם שגבולותיו נחצו ובו המרחב כולו הופך ידוע לאדם. אך זהו, במידה רבה, מצג שווא. האוטופיה שוללת את האפשרות שהעולם ידוע כולו, וטוענת לעומת זאת לקיומה של מסתוריות, לקיומו של לא-מקום שרגל אדם (אירופי) לא דרכה בו. קלואה יוסטון טוענת, כי האוטופיה בעת החדשה המוקדמת הינה בהכרח מקום שקשה להגיע אליו, וכי הכתיבה האוטופית מדגישה את נחיתותו של הקורא בהבנתו את העולם והדרך שבו הוא קיים. ניתן לראות כי מחברי האוטופיות מציגים את האוטופיות כנסתרות ביודעין, והמספר יכול להגיע אליהם רק מתוך מקרה או מתוך כורח. כך, לדוגמה, מגיע בייקון אל בנסלם כשהוא נסחף בסערה באוקיינוס האטלנטי, ואילו ההוספיטלר של קמפנלה מגיע אל עיר השמש כשהוא בורח אל מעבה היער, נמלט מזעם המקומיים. המומחים בבית שלמה, מרכז הידע בבנסלם, אף מקפידים ליידע  את בייקון הנדהם, כי העידן בו הוא חי אינו עידן תגליות כלל, וכי בעבר הארץ הייתה ידועה יותר לאדם. חשוב לציין, כי לא כל האוטופיות בעת החדשה המוקדמת היו אוטופיות “סגורות”. מכלל זה יש להוציא את האוטופיות הנוצריות, כדוגמת אלו של יוהאן ולנטין אנדראה (1619) ויאן עמוס קומניוס (1623), וזאת משום שהמטרה העומדת בבסיסן שונה: בעוד שאוטופיות כמו אלו של מור, קמפנלה ובייקון דוגלות בשינוי המציאות, ולכן ממקמות את החברה האידיאלית במרחב ארצי וזמני, האוטופיות הנוצריות תופשות את החברה האידיאלית במונחים אוגוסטיניים כמקום רוחני, ולכן ההגעה אליו אינה שאלה פיזית

באוטופיה של מור ישנו ניסיון ברור לטשטש את מיקומה של מדינת אוטופיה, ובכך לשלול את האפשרות שהעולם ידוע לבני עידן התגליות. בתחילת הספר הראשון, מדגיש מור כי על אף שמגלי הארצות הרחיבו את גבולותיו של העולם המוכר, עדיין יש בנמצא אזורים שמחוץ להבנתו של האדם.  על סיפורי מסעותיו של רפאל היתלודיאוס אומר מור, כי סיפוריו על תקנות המדינה האקזוטיות שמעבר לים עוררו בו ובאגידיוס סקרנות רבה,…בעוד שעל הבריות המשונות, המזדמנות לעוברי דרכים מעבר לים, לא דיברנו כלל, כי אין בהם חידוש, וכבר שמענו כהנה וכהנה רבות ושונות. כלום יחסרו בעולם כולו סצילות וצלונים חמסנים, תאבים לשלל, לסטריגונים, אוכלי בשר אדם ומפלצות אימים אחרות? אבל חוקת מדינה מתוקנת כהלכה, בבינה ובדעת, לטובתם ולריפאותם של האזרחים, לא תסולא מפז, ואחת מאלה לא מצאנו

 
אפשרות הימצאותו של משטר תקין על פני האדמה, מחוץ לידיעתו של הקורא, מהווה איפוא עבור מחבר האוטופיה הוכחה לאפשרות של תיקון החברה בה הוא חי

לא מפליא, אם כן, שחוקרים מודרניים רבים ניסו להתחקות אחר מסלול הפלגתו של היתלודיאוס, ובדרך זו לגלות את זהות המדינה שקיומה היוותה את ההשראה לחוקה המושלמת של אוטופיה. ג’ורג’ פרקס, מחלוצי כיוון מחקר זה, טען כי מסעו של היתלודיאוס הוא למעשה הקפה של כדור הארץ (המקדימה את זו של מגלן בלמעלה מעשור), והציע שלוש אפשרויות למסלול מסעו של הספן הבדיוני, כולן מקיפות את יבשת אמריקה. ארתור מורגן, בספרו, טען כי אוטופיה היא למעשה שחזור של תרבות האינקה בפרו לפני הכיבוש של פיזארו.  כתזה נגדית לטענותיהם של מורגן ופרקס, הממקמים את אוטופיה בחצי הכדור המערבי, טוען לאקווסקי כי המודל לאוטופיה היה למעשה המזרח, וכי החברות בהודו ובטפראבונה (סרי לנקה) שימשו כאב טיפוס לתיאור המדינה האידיאלית בספר

תיאורו של מור עצמו את מיקומה של אוטופיה, לעומת זאת, מעורפל הרבה יותר. פרקס עצמו מודה, כי “מור נמנע כמעט במכוון מהדיוק הרגיל המאפיין את ספרות המסעות”.  באיגרתו אל פטרוס אגידיוס, בהקדמה לספר, מבקש מור להסביר את חוסר הבהירות בנוגע למיקומה של אוטופיה

…ראה זו תמיהה: לא עלה על דעתנו כל עיקר לשאול אותו [את היתלודיאוס] באיזה איזור של אותו עולם חדש שוכנת אוטופיה, וגם הוא לא עלה על דעתו לומר לנו דבר זה מעצמו. חי האמונה, לא הייתי חס על ממוני, לו יכולתי לתקן מעוות זה. כי אני בוש ונכלם, שאיני יודע אפילו באיזה ים נמצא אי זה שאי מספר עליו דברים מרובים כל כך

 

אגידיוס עצמו מציע הסבר אחר לחוסר יכולתו של מור למקם את האי. באיגרת אל הירונימוס בוסליידן, טוען אגידיוס כי היתלודיאוס לא ניסה להסתיר מידע זה, אלא שהזכיר זאת רק בחטף. בצירוף מקרים מצער, בשעה שפלט היתלודיאוס את המידע החשוב, לחש אחד ממשרתיו של מור דבר מה באוזנו, מה שמנע ממנו להקשיב. אגידיוס, שהיה כמובן קשוב, הופרע על ידי שיעולו של אחד מאנשי הפמליה, שסבל ככל הנראה מהתקררות.  לואי מרין טען, כי השבריריות של המילה המייצגת את המיקום האוטופי – הנעלמת במשב האוויר של השיעול או של הלחישה – ממחישה את העובדה שאוטופיה היא מסמן ריק, שאינה קיימת באופן ממשי במציאות

לסיכום, נראה כי תומס מור נמצא בתווך שבין האוטופיות המודרניות לבין האוטופיות הדתיות בכל הנוגע ליחסו אל המיקום של האוטופיה שלו. בסופו של הספר התשיעי של “הפוליטיאה”, תוהה גלאוקון על מיקומה של המדינה האידיאלית בה דנו הוא וסוקרטס לאורכו של הדיאלוג, ומגיע למסקנה שהיא עשויה להימצא , “בשום מקום עלי אדמות”. תומס מור, שהשפעתו של אפלטון עליו ניכרת, ממקם אף הוא את האוטופיה שלו בOu-Topia, בלא-מקום. האוטופיה של מור אינה תואמת באופן מושלם אף אחד מן הטיפוסים שמציעה יוסטון: מחד גיסא, היא אינה ניתנת למיקום במרחב הגיאוגרפי המוכר לקורא, אך מאידך גיסא היא אינה קהילה מטפיזית דתית. משום דו משמעות זו, קשה להסיק באופן חותך האם מטרתו של מור בכתיבת האוטופיה היא הצבת אידיאל בר מימוש או כלי בדיוני לביקורת על החברהאנגלית בזמנו גרידא

Leave a Reply

Please log in using one of these methods to post your comment:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s