משפט


הדיון המוכר: הוא אחד העתיקים בהיסטוריה. השאלה המרכזית שעולה בדרך כלל היא האם מזגו של אדם נקבע על ידי החינוך או על ידי המטען הביולוגי שלו. בדרך זו כמעט תמיד מתעלמים מהמטען הזואולוגי של האדם, אם אפשר לומר. כלומר מה היא ההתנהגות הטבעית עבור בן אדם בטבע, ומה כבר תוצאה של תרבות. לדוגמא אש וכלים זה תרבות, אבל ציד וטיפול בתינוקות זו התנהגות הטבעית.

גם אם יש אנשים שמנסים להשוות את האנושות כיום עם העבר שלה כקבוצה של שבטים מבודדים של ציידים ולקטים, הם משום מה מבטלים מהר מאוד את השוואה וטוענים שמה שהיה טבעי אז כבר לא רלוונטי היום. כל השוואה כזו בדרך כלל מסתיימת במשפט: “אז מה שפעם אכלו בשר לא מבושל, פעם גם חיו שלושים שנה.” העניין הוא שלפעמים ההשוואה הזאת נחוצה. למשל אם נדע מה היה הכושר הגופני הממוצע של בן אדם לפני 30,000 שנה, נוכל לדעת מה הוא הכושר הטבעי והאופטימלי, ומה יכול להיות הנזק כשאנחנו לא שומרים עליו. או למשל אם רואים שמשחר האנושות הילדים היו שייכים לכל השבט, והאבות בדרך כלל לא ידעו אילו ילדים הם שלהם, אז נוכל להסיק שהמשפחה המודרנית היא התפתחות חברתית, ולאו דווקא התפתחות שמתאימה לאנושות כרגע.

היוונים היו יותר חכמים מאיתנו, בשבילם השאלה מה טבעי ומה לא הייתה קריטית. ההבדל בינם לבינינו הוא שבעזרת האנתרופולוגים והארכיאולוגים שלנו אנו כבר יודעים מה המצב הטבעי של האנושות. היוונים לא ידעו זאת. היו חסרות להם המציאות הארכיאולוגיות, ידע גיאולוגי ושיטה מדעית טובה. הדבר היחיד שהם יכלו לסמוך עליו זאת דרך החיים של השבטים הברברים מחוץ לגבולות יוון. רק מה לעשות, השבטים האלה כבר עברו את 100,000 השנים של תקופת האבן הקדומה, ורובם עברו גם את תקופת האבן התיכונה. כך היוונים יכלו אולי לראות את עצמם לפני כמה אלפי שנה, אך בשום אופן לא את האנושות בחיתוליה, לפני 130,000 שנים. בלי מידע מהימן, לאבות המערב נשאר רק לנחש, והם אכן ניחשו.

אז מה היוונים חשבו שהוא טבעי? משום מה לא פרוטגורס, לא אפלטון וגם לא אריסטוטל הבינו את המהות החברתית של האנושות. שלושתם מתארים את האנשים הראשונים כזאבים בודדים. אפלטון טוען שאנשים התחילו להתקבץ ביחד בגלל הצורך בציד משותף ומחסה משותף. לדעת אריסטוטל אנשים החלו ליצור קבוצות כדי שיוכלו להתרבות, ולדעת פרוטגורס הגנה מפני חיות הובילה ליצירת שבטים וקבוצות. איך שלושת הפילוסופים הגדולים האלה התעלמו לחלוטין מהסיבה האמיתית שבגללה אנשים חיו בשבטים והיא הצורך הבסיסי במגע חברתי שקיים בכל אחד מאיתנו, אני יכול רק לשער.

אז מה קרה כשאנשים החלו לחיות בקבוצות, איך הם הצליחו להסתדר בניהם? פה מהפילוסופים מתחלקים לקבוצת ה”סוציאליסטים” וה”קפיטליסטים”. אנטיפון ה”סוציאליסט” טען שבהתחלה כל האנשים היו שווים, ורק החוק גרם להבדלים בניהם. טראסימכוס ה”קפיטליסט” בוחר לחשוב שהטבע מתנהל על פי החוק של החזק שורד, ורק החוק האנושי, למשל החוק הדמוקרטי של אתונה, השווה את הזכויות של האנשים. לא יפתיע פה אף אחד שניטשה הושפע מטראסימכוס כשכתב על העל-אדם שלו. מעניין גם שבזמן כשהנאצים השתמשו בניטשה כדי לפתח את תורת הגזע שלהם, אתונה השתמשה בטראסימכוס וב”קפיטליסטים” אחרים כדי לדכא מדינות סוררות באימפריה שלהם.

הרקע ההיסטורי לשימוש הציני בפילוסופיה של הטבע, הוא המלחמה הממושכת בין הברית האתונאית לברית של ספרטה, שתי מדינות שחילקו את יוון בניהן. ב-416 לפני הספירה האתונאים מתכננים לכבוש את האי מילוס, אי שהיה במקור קולוניה של ספרטה אך עתה היה ניטראלי. מילוס סירבו להיכנע, והאתונאים בתקווה לפתרון דיפלומטי הגיעו לדבר עם האליטה המורדת של העיר. כבר הפניה הראשונה של האתונאים למנהיגי העיר מדגימה בצורה מצוינת את השימוש הציני בחוק של הטבע, שימוש שמאז גרמניה הנאצית החברה המודרנית כבר לא עושה יותר. האתונאים מודיעים:

תשימו לב פה למשהו נוסף, למודעות העצמית של האתונאים בנאום הזה. הם לא פועלים באופן עיוור ועל פי רגש. הם מכירים את חוקי העולם, ומנתחים כל דבר בקור רוח. גם התשובה של מנהיגי מילוס מדגימה את תהליך הרציונליזציה שעברה יוון במאה החמישית. ראשי מילוס מבינים מייד את טיב הדיון. הם משחקים את אותו משחק ההיגיון, ומנסים לשכנע את אתונה ששמירה על הצדק היא באינטרס של אתונה עצמה. דיון מין הסוג הזה לא היה יכול להתקיים לפני עידן הסופיסטים. הסופיסטים הכניסו לתמונה רטוריקה והגיון. במקום לגשת לבעיה בצורה אימפולסיבית וללא ראיה כוללת, היווני התחיל לבחון הכל באופן רציונלי ועם מודעות עצמית גבוהה.

הדבר היחיד שהיה משותף לכל הפילוסופים של המאה החמישית, מה שחצה את כל הפלגים, את שוחרי הטבע ואת שוחרי החוקים, את אלה שהאמינו בכוחו של החזק, ואלא שטענו שכולם נולדו שווים, זה הרצון העז לשנות את החוקים הקיימים. אפלטון רצה להגיע לחוק האלוהי, אנטיפון שאף לחזור לחוקי הטבע, וגם לפרוטגורס, לטראסימכוס ולקליקלס היו חלומות לשנות את המציאות הקיימת.

אם פרוטגורס העדיף את הדמוקרטיה של אתונה ורק רצה לשנות את שיטת החינוך, אזי אפלטון האמין שדמוקרטיה היא דבר רע. איך יתכן מצב, טען, שבו גם אנשים טיפשים וחסרי ידע יחליטו החלטות גורליות למדינה? אפלטון העדיף את האוליגרכיה הספרטנית שבה שולטת קבוצת מיעוט של “האנשים הטובים ביותר”. מפליאה פה העובדה שדווקא אפלטון עם תורת האידיאות הדמיונית שלו, ועם הערצתו לאוליגרכיה ולחלוקה למעמדות, נחקק בהיסטוריה כסמכות הפילוסופית הגדולה בעולם. ואילו פרוטגורס עם הפוסט-מודרניזם והאהדה לדמוקרטיה נזכר דווקא כפילוסוף מזויף שהשחית את הנוער היווני. מפליאה גם הסיבה שבגללה זה קרה. כתבי אפלטון שבהם הראה זלזול עיקש במתחריו הסופיסטים נשתמרו, ואילו כתבי הסופיסטים אבדו. כך כל תרבות המערב שהייתה יכולה להתפתח לכיוון אחר לגמרי, מצאה את עצמה מדדה דווקא אחר הפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית.

 

Leave a Reply

Please log in using one of these methods to post your comment:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s